<h1>ארחות חיים הלכ' ברכות סימן ב'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
כל הברכות אע"פי שברך ויצא י"ח מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנאה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אא"כ נהנה עמהם. ויש מי שכותב שמלמדין אותו מלה במלה וליכא משום הזכרת השם לבטלה כיון דלצורך למוד מזכירין אותו. וברכת ההנאה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה וקדוש היום אע"פי שיצא מוציא. כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה יצא אע"פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה אבל אם הוא חייב מן התורה והמברך מדברי סופרים לא יצא עד שישמע ממי שהוא חייב מן התורה כמוהו. גרסינן בתוספתא דברכות היו י' עושין י' מצות כל אחד מברך לעצמו היו כלן עושין מצוה אחת אחד מברך לכלן ויחיד שעושה עשר מצות מברך על כל אחד ואחד ע"כ. ואז"ל אסור להנות מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה בלא ברכה מעל. וע"כ אכתוב כל הברכות הנתקנות על אכילה ושתיה ואח"כ כל הברכות הנתקנות על הריח ואחר כך כל הברכות הנקראות ברכות ההודאה והן באות במהרה. ברכות אכילה ושתיה. ירושלמי כתיב אמרת לה' אד' אתה טובתי בל עליך אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת.
